#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תמג.
מה הדין ומדוע אם התיר רצועות 1) מנעל 2) סנדל?
"	"1) בדאושכפי חייב חטאת דהוא קיים לעולם <sup>קצו</sup>.
בדרבנן פטור אבל אסור שאין קושרים בדוחק שפעמים שחולצו או נועלו כשהוא קשור, ומיהו אינו
קשר של קיימא שבשעת הטיט מתירין אותו וקושרין אותו בדוחק <sup>קצז</sup>. דבני מחוזא מותר לכתחילה דקושרין אותו
בדוחק וצריך להתירו ערבית.<br>2) בדטייעי דקטרי אושכפי חייב
חטאת שהקשר קבוע. בקשר שקושרים שאר אנשים את סנדלם פטור אבל אסור שפעמים מתקיים שבת או חודש. בסנדל דנפקי ביה
תרי מותר לכתחילה דבכל יום קושרו ומתירו <sup>קצח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קצו.  כ""כ רש""י.
והר""ן הוסיף ע""פ הרי""ף ומעשה אומן הוא.
<br>קצז.  כ""כ רש""י.
והר""ן הביא דעת הרי""ף דמעשה הדיוט הוא אלא שהוא קשר של קיימא ולפיכך פטור אבל אסור.
<br>קצח.  והר""ן הוסיף שגם
אין קושרים קשר של אומן כדי שיהא נוח להתירו.</span>"	שבת קיב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תמד.
מה יעשה מי שנפסקה רצועת סנדלו בשבת ומדוע? "	"בכרמלית דלא מינטר יקח גמי
רך שראוי למאכל בהמה ויכרוך עליו ונועלו עד שיכנס לחצר. בחצר אם נפסקה הפנימית מותר לטלטלו, אם נפסקה החיצונה,
לרבנן מותר לטלטלו דעדיין מנא הוא שראוי להופכו לרגל השניה ונמצאת החיצונה פנימית ולר' יהודה ישאיר סנדלו שם ולא
יטלטלנו דלאו מנא הוא דס""ל שאין הופכים לרגל האחרת, ובחצר מינטר <sup>קצט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קצט.  כתבו הרשב""א
והר""ן בשם הראב""ד דבכרמלית דלא מינטר לא מקצי ליה איניש אלא דעתיה עליה לטלטולי ע""י גמי לח,
אבל בחצר דמינטר מקצי ליה איניש מדעתיה עד דמתקן ליה, ולא משום הפסד ממון נגעו בה.</span>"	שבת קיב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תמה. סנדל שהיה טמא מדרס, מה הדין ומדוע 1) כשנפסקה אחת מאזניו
2) כשתיקנה ואח""כ נקרעה השניה ותיקן גם אותה? "	"1) אם נפסקה אוזן פנימית עדיין טמא מדרס
דראוי הוא לתקנו דצד פנים לא מיתחזי. אם נפסקה אוזן חיצונה לרבנן עדיין טמא מדרס דראוי להעבירו לרגל השניה ויהיה
התיקון מצד פנים ולא יהיה ניכר, לר' יהודה טהור דתו לא מתקני לה ואם יתקנו חידוש הוא והשתא מיהא בטיל
ליה.<br>2) הסנדל טמא מגע מדרס משום
שראוי גם עכשיו לשמש כנעל ולל""ק דרש""י משום שראוי לשימוש אחר, וטהור מן המדרס משום שפנים חדשות באו
לכאן. והטעם שטמא מגע מדרס לרש""י ולר' שמעון (בתוד""ה אבל) משום טומאת עצמו, ולא אמרינן שבע לה טומאה בטומאת עצמו <sup>ר</sup>. לרש""י לל""ק מיירי שדרס עליו הזב
ואתיא טומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת [ועי' במהרש""א]. לרש""י בעירובין כד,א בשעה שהאוזן נפסקה מקבל
הסנדל טומאה מאביו ולכן הסנדל נהיה טמא מגע מדרס <sup>רא</sup>. ולר""י כשתיקן את האוזן הראשונה באה
לו לאוזן טומאת מדרס ומגע מדרס בבת אחת והסנדל בטל לאוזן, וכשנפסקה האוזן השניה פרחה מהסנדל טומאת מדרס אבל מגע
מדרס נשאר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ר.  כיון דמגופיה אתיא אלימא
ליה, רשב""א.
<br>רא.  ועי' ביאור דברי
רש""י בס' אשד הנחלים ובס' יד בנימין בעירובין כד,א.</span>"	שבת קיב: ותוס' 		
